<h1>הפרדס לרש"י סימן ס"ג</h1>
<h2>דף יג:</h2>
תניא בברכות סיפקום בן יוסף אומר המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו א"ר אחא בר יעקב ובדל"ת כלומר ובדל"ת ולא בחי"ת דכל כמה דמאריך בחי"ת ואומר ח' בלא דל"ת לא משתמע מידי ועוד כי הוא משמע לשון אחוה הלכך אל יאריך בחי"ת אלא בדל"ת יאריך עד שיעור שיעשנו יחידי בלבו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם דא"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. כלומר בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאת החי"ת פן יקראנה בחטף בלא פתח כלומר בשבא עומדת וידביקנה אל האלף שלא נכון לעשות כן דאין במשמעו כלום ולא יאריך יותר מדאי אלא שיעור דמחשב בלבו לד' רוחות הארץ להאמינו ולייחד אלהותו על כל הילדים על שם ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובד' רוחות התהום לייחדו בכולם על שם ומתחת זרועות ובארבע [ובז'] הרקיעים לידע ולהודיע שאין בכולם אלא רשות אחת כדאמרינן התם ה' צבאות אות הוא בצבא שלו לומר מלך הוא בכולם. ז' שלמען תזכרו צריך להתיז בכח כדי שתהא נשמע אות זה ואם יקראנה בשפה רפה משמע קריאתה ס' ונראה כאלו אומר למען תשכרו ותנן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.
<h2>דף לא:</h2>
וששאלתם היכי דמי שאסור לישב בצד ד' אמות של תפלה שכשיעמוד אדם להתפלל אסור לאחר לישב בצד ד' אמות של תפלה שמקום שכינה הוא. וראייה לדבר שכשנפטר אדם מתפילתו צריך לפסוע ג' פסיעות לאחריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי הוא כאלו לא התפלל וכל כך למה מפני כבוד השכינה וקיימא לן ד' אמות של תפלה מקום שכינה ונראה כאפיקורוס שזה עומד בתפלה וזה יושב בטל. אבל אם היה קורא קריית שמע או עוסק בתפלה ואין מפליג בדברי' אחרים מותר.
